בושנאדל

ייצור היין בדרום אפריקה החל אומנם ב-1652, ביוזמתו של יאן ואן רייבק, מושל מושבת הכף מטעם חברת הודו המזרחית ההולנדית, אך היו אלה ההוגנוטים הצרפתים, שברחו ממולדתם לדרום אפריקה כמה שנים מאוחר יותר, שנסכו בייצור זה איכות. אחד המהגרים הללו, ז'אן לה לון, היה מי שהניח את אבן הפינה, ב-1685, בחוות בושנדאל שלו, למה שהפך לימים להיות אחד היקבים הוותיקים ביותר בעולם החדש.

מיומה הראשון סומנה האחוזה, שנותרה בידיים הוגנוטיות (בייחוד של משפחת דה וילייה, שאחד מבניה בנה בה את בית האחוזה המרשים, אחת הדוגמאות המרהיבות עין יותר של ארכיטקטורה הולנדית בדרום אפריקה) קרוב ל-200 שנה, כאזור מובחר מאין כמותו לגידול ענבי יין.

איכות הטרואר שלה – ממש בפיתחו של עמק פראנשהוק (Franschhoek), בין צמד הרים מסולעים, דרנקנשטיין (Drakenstein) וסימונסברג (Simonsberg) – לא נעלם כמובן גם מעיניו של ססיל ג'והן רודס, ראש ממשלת מושבת הכף בסוף המאה ה-19, ומי שנרשם בספרי ההסטוריה כבעל החזון הראשון במעלה בתולדות דרום אפריקה.

בשיאה של מגיפת הפילוקסרה שהשתוללה אז בדרום אפריקה מנע את הרס האחוזה, ושיקמה אגב כך שעקר את הכרמים הנגועים ונטע אחרים. הוא הקדיש תשומת לב מיוחדת לכרמים למרגלות הר סימונסברג, שהיו סמוכים מאוד לחווילתו, וידע מה הוא עושה: גם כיום, 104 שנים לאחר שניטעו, נחשבים כרמים אלה למובחרים ביותר בבושנדאל!

זמן קצר לאחר מכן, נרכשה האחוזה על-ידי תאגיד דה בירס הכל-יכול, ובמהלך המאה ה-20 התחלפו בעליה פעמים אחדות.

ב-2005 רכשה את האחוזה קבוצת DGB, אחת הקבוצות הדינאמיות ביותר בתחום היינות והמשקאות החריפים בדרום אפריקה כיום. ב-DGB מתייחסים אל יקב בושנדאל כלאל פנינה שבכתר, אוצר לאומי, שראשיה הם אוצריו. המחוייבות למורשת המכובדת מוחלטת. טובי האגרונומים והייננים  ומיטב הציוד של המאה ה-21 מבטיחים כי מקומו של יקב בושנדאל בשורה הראשונה של יקבי העולם לא ייקפד.