קונישי

כשלעצמו, ייצור הסאקה תועד כבר במאה השלישית לפנה"ס, אך רוב המיבשלות העוסקות בייצורו החלו בכך רק ב-150 השנים האחרונות. אין זה הדין במיבשלתה של משפחת קונישי, המייצרת סאקה באורח רציף מאז 1550. המיבשלה שהקים מייסד המשפחה, שינואמון סוגהו, ב-1583, נקראת בנזאי גורא (Banzai Gura) והינה אחת מעשר המיבשלות הוותיקות ביפן! כל אותה עת, יוצרו שיכריה תחת אותו מותג – שיראיוקי .

כמיהה לטוהר ולשלמות הניעה גם את משפחת קונישי לבחור ב"שיראיואקי" כשם המותג של מוצריה – פירוש המונח הוא "שלג צח", והוא נקרא על שם פיסגתו המושלגת של הר פוג'י המפורסם.

מיבשלת בנזאי גורא היא הקטנה והמסורתית מהשתיים שבבעלות המשפחה (מיבשלה מודרנית וגדולה יותר הוקמה בשנות ה-60', לא הרחק מאתר פילוש האורז הגדול ביותר באסיה), ושוכנת ביישוב איטאמי (Itami) שבלב אזור נאדה (Nada).

אזור זה הינו, בעולם הסאקה, מה שקוניאק הוא לברנדי, או ספייסייד לוויסקי – אזור אולטרא-איכותי בעל חשיבות הסטורית, בלב תולדותיו של המשקה. שם, נשאבים זה מאות שנים מהתהום ה"מיאמיזו" (Miamizu, "המים הקדושים"), שידועים בטוהרם הרב – תוצאת הסינון הטבעי שהם עוברים דרך שכבות של חול וצדפים לאחר שהם נקווים באדמה, לאחר שזרמו במורד אדמתם הסלעית של הרי רוקו (Rokko). שם אף מגדלים החקלאים, דורות על דורות, את זני האורז הטובים ביותר לייצור סאקה. שם, לראשונה, ברגע מכריע אחד בתולדות הסאקה, גילו המבשלים כיצד להפיק סאקה צלול וטהור.

מאז הוקמה המבשלה השכילו בני משפחת קונישי להרחיב את עסקיה, ושיכריה זכו לתהילה גם הרחק מאיטאמי, ובעיקר בבירה, אדו (Edo, לימים: טוקיו), מקום מושבם של שליטי יפן ב-500 השנים האחרונות.

רשימת האישים היפנים שהפליגו בשבחי שיכרי "שיראיוקי" במהלך תקופה ממושכת זו ארוכה מאוד. דומה שהיטיב לסכם דעתם בוקוסוי וואקאיאמה, אחד מגדולי המשוררים היפנים בתקופת הרסטורציה של הקיסר מייג'י, שפסק באחד משיריו: